פיינרייך נ' משרד עו"ד: מרדכי לנצ'נר

החלטה

בפני בקשה לחיוב המשיבה (התובעת) בהפקדת ערובה להוצאות המבקש (הנתבע).

טענות הצדדים

1. לטענת המבקש, עניינה של התובענה בתביעת המשיבה לפיצויים, בין היתר, בטענות של רשלנות מקצועית. המשיבה הינה אזרחית ותושבת קבע בארצות הברית, מצבה הכלכלי, כפי הנטען בכתב התביעה, הינו קשה מאוד. המבקש טוען כי קיימים לו טיעוני הגנה טובים ואילו סיכויי התביעה קלושים הם.

לטענת המבקש, בעת הצורך לא יוכל הוא, ולמצער יתקשה ביותר, לגבות את הוצאות המשפט מאת המשיבה. מקום בו סיכויי התביעה קלושים והמשיבה הינה תושבת חוץ, ראוי ונכון להשית עליה ערובה להבטחת הוצאות המבקש. לטענתו, חריג לכלל זה קיים ביחס למדינות החתומות על אמנת האג משנת 1954, ואולם, ארצות הברית אינה צד לאמנה, ועל כן, אין חריג זה חל במקרה דנן.

2. לטענת המשיבה, הבקשה להפקדת ערובה היא דרכו של הנתבע להכביד על התובעת, שממילא גרם לה נזקים כבדים. המשיבה מפנה אל הצהרתו של בא כוח המבקש בכתב ההגנה, לפיה לתובעת סכום כסף גבוה המצוי בארץ בידי כונס נכסים. לפיכך, הרי שאין חשש שלא יהיה למבקש מהיכן להיפרע, הגם שדי בעיון בתביעה כדי ללמוד שהתביעה מגלה עילה וסיכויה להתקבל טובים. לטענתה, המבקש לא הציג כל אסמכתא המעידה כי ארה"ב אינה צד לאמנת האג ומכאן שיש להחיל את האמנה גם על מקרה זה.

3. בתשובה לתגובה טוען המבקש, כי בקשתו נסמכת על סעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי ועל תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), תשכ"ט-1968. לטענתו, אין ארה"ב נכללת בדין בין המדינות החתומות על האמנה ואין כל רישום המעיד אחרת.

טענת המשיבה כי יש לה רכוש בארץ ולפיכך אין לחייבה בערובה עומדת בסתירה לכך שהמשיבה כופרת בטענה זו שהעלה המבקש בדבר קיומו של סכום כסף העומד לזכותה, הגם שתוכל היא בכל עת להוציאו מהארץ.

לטענת המבקש, אין התקנות פוטרות אזרח תושב חוץ מהפקדת ערובה מעצם היותו בעל רכוש בארץ.

דיון והכרעה

4. המבקש עותר לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה בהתאם לסמכותו של בית המשפט לפי סעיף 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), לפיהן:

"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

המסגרת הנורמטיבית לחיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות, מוסדרת בסעיף האמור, ולפיו נתון לבית המשפט שיקול דעת לחיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע.

בית המשפט עושה שימוש בסמכות זו בעיקר כאשר התובע הוא תושב חוץ, שאז יש ליתן את הדעת לתקנות לביצוע אמנת האג (הפרוצדורה האזרחית), התשי"ד-1954, ותקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי) התשכ"ט-1968, הפוטרות מערובה את אזרחי המדינות הקשורות באמנה. אולם, עובדת היות התובע תושב חוץ אינה הטעם היחיד להטלת חיוב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע ועל בית המשפט לשקול שיקולים רלוונטיים נוספים בהתאם לנסיבותיו של המקרה (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח(5) 865).

ערובה שכזו מוטלת במקרים חריגים כאשר נראה כי סיכויי הצלחת התביעה קלושים וקיים יסוד להניח שהתובע לא יוכל לעמוד בהוצאות המשפט מפאת מצבו הכלכלי. עם זאת, לנוכח זכות הגישה לערכאות, לא יחייב בית המשפט את התובע בהפקדת ערובה משום עוניו בלבד (ראו: א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט), 750-751).

5. בבקשה שבפני, עולה כי התובעת הינה תושבת ארה"ב, אשר אינה בין המדינות שהצטרפו לאמנת האג, כעולה מן התוספת לתקנות המצוינות לעיל. לפיכך, אין תקנות אלו חלות על המקרה שבפני, דהיינו, שאין כל תחולה לפטור הניתן במסגרתן מחיוב בערובה את אזרחי המדינות הקשורות באמנה. לאמור, שמטעם זה בלבד, אין כל מניעה לחייב את המשיבה במתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע.

אולם, כאמור לעיל, על בית המשפט לבחון שיקולים רלוונטיים נוספים בהתאם לנסיבות המקרה דנן. בחינה של נסיבות שכאלו, מצריכה הדרשות לסיכויי התביעה וכן למצבה הכלכלי של התובעת ויכולתה לעמוד בהוצאות המשפט, ככל שתחויב בתשלומן.

באשר לסיכויי התביעה, הרי שמבלי לקבוע מסמרות בשלב מוקדם זה של הדיון, עולה כי סיכויי התביעה אינם גבוהים כלל, שכן מתבססים הם על הסכם פשרה שחתם המבקש בשמה של המשיבה כבא כוחה, לאחר שלטענתו לא התנגדה היא לכך, הגם שלטענתה לא נתנה היא את הסכמתה בטרם החתימה על הסכם הפשרה שנחתם על ידי המבקש. יחד עם זאת, שני הצדדים אינם מכחישים את העובדה כי לזכות המשיבה עומדים כספים בסך של 168,000$ המצויים בידי כונס הנכסים כתוצאה מן הזכויות שלה בנכס שנמכר לפי הסכם הפשרה שנחתם על ידי המבקש בשם המשיבה לצורך פירוק השיתוף בו, ומכאן, שבידי המשיבה כספים המצויים בארץ שמהם ניתן יהיה בוודאי לגבות את הוצאות המשפט, אם אלו יפסקו לטובת המבקש.

6.אשר על כן, הגעתי לכלל מסקנה כי, אמנם המשיבה הינה תושבת חוץ, ויש וסיכויי תביעתה הינם קלושים, אולם, מנגד, לזכות המשיבה כספים בארץ אשר מעידים כי מצבה הכלכלי איתן וכי התובע לא יקשה לגבות את הוצאות המשפט, ככל שיזכה בהם. ולפיכך, אין מקום לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות המשפט.

7. לאור האמור לעיל, דין הבקשה להדחות.